בנם של נאוה תהלה ורפאל משה. נולד ביום ז' בכסלו תש"ס (16.11.1999) בבית שמש. אח לתשעה - שמעיה, עטרה, דויד, יהודה, אמונה, אברהם, חנה, אפרת וישראל.

שמעון גדל בבית שמש, בשכונת שיינפלד, במשפחה שורשית של אנשי תורה ויראת שמיים.

בין כותלי הבית והמשפחה הציונית רכש את המשמעות של החיים במדינה היהודית והפנים את ערכי המשפחה. אלה כללו בין השאר - מסירות, דבקות במטרה והקרבה למען הכלל. אחיו הקטן ממנו, ישראל, תיאר אותו כאח וכאדם: "תמיד כשהייתי צריך, הוא היה שם, מגן עליי. הוא היה עניו גדול, עשה הכול בשקט, בענווה, באמת". שמעון הכניס צחוק ושמחת חיים למשפחה בזכות חוש ההומור המטורף שלו.

הוא למד בבית ספר יסודי במקום מגוריו ולאחר מכן בישיבת דימונה ובישיבת ההסדר "מדברה כעדן" במצפה רמון. חבר טוב ואהוב על כולם. היה בו שקט פנימי, שהעיד על עוצמות גדולות בתוכו. בישיבה לא הרבה לדבר אך כשדיבר עשה זאת בחוכמה ובטוב טעם. גילה אכפתיות לכל מה שקרה מסביבו. כשמשהו הטריד אותו, בין אם בישיבה ובין אם בעולם שמחוץ לה, בירר את הדברים, העמיק וחקר וחש מחויב להבין ולהגיע לחקר האמת.

באישיותו של שמעון היה שילוב של גבורה ולב רך. מצד אחד נחשב לאחד הגברים הקשוחים ביותר, ומצד שני בעל הלב הרך ביותר. היו בו עקשנות, רצינות ועוז רוח. הוא מילא כל משימה ועמד בכל מטרה שהציב לעצמו, הן בבית המדרש והן בהמשך דרכו – בצבא. חתירה למצוינות ודבקות במטרה אפיינו אותו בכל תחומי חייו.

שמעון חי בתודעה לאומית איתנה שהתבססה בין השאר על ספרי הביוגרפיה וההיסטוריה של עם ישראל שקרא, ובמיוחד סיפורי הלוחמים הגדולים בתקופות השונות.

במהלך לימודיו בישיבה הלכה והתגבשה אישיותו ברמה הרוחנית ובד בבד העמיקה שאיפתו העזה להיות לוחם.

שמעון התגייס לצבא כתלמיד ישיבת הסדר ושירת בהנדסה קרבית. במהלך שירותו הצטיין כלוחם. בקיץ 2023 השתחרר מהצבא הסדיר.

לאחר שחרורו החל שמעון לתכנן את עתידו - החלום שלו היה לעבוד במערכת הביטחון ולהיות לוחם ביחידה מיוחדת. הוא התקבל ליחידה מובחרת והתלבט אם להמשיך במיונים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביום תחילת המלחמה, שבעה באוקטובר 2023 התגייס שמעון למילואים בחיל הנדסה, בגדוד 924 מחטיבת הראל (10). אחרי אימונים נכנסו ללחימה, הוא לחם בצפון רצועת עזה עם חבריו מהשירות הצבאי ומישיבת ההסדר. היה חשוב לו להיות נוכח ומשמעותי במלחמה הזו. אחד מרבניו בישיבה אמר שהמוטיבציה שלו לשרת הייתה גבוהה ביותר ושהיה "עז נפש, לוחם בעל רצינות לא מתפשרת".

שמעון ראה במלחמה מחויבות אישית וביקש לחזור להילחם בכל דרך גם לאחר שהגדוד אליו השתייך סיים את משימתו. הוא סופח ליחידת לוחמי צנחנים של חטיבה 646 ללחימה בדרום הרצועה. חברים מהמחלקה החדשה דיברו עליו בהערצה: "היית הנגביסט הכי טוב בצה"ל, ראשון במתנדבים, מלח הארץ".

בשבת 3 בפברואר 2024, במהלך פעילות מבצעית מול חמאס בח'אן יונס, בעת היתקלות עם מחבלים שמעון נהרג מירי.

סמל ראשון שמעון יהושע אסולין נפל בקרב ביום כ"ד בשבט תשפ"ד (3.2.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

במהלך המלחמה כתב שמעון צוואה בפתקים בטלפון. במכתביו למשפחה ביקש: "תקנו ערכת קריוקי טובה לחברים מדימונה בכסף שלי... אבא ואמא אני אוהב אתכם, תודה על הנתינה כל החיים, אתם אנשים חזקים, אין עניין להתאבל הרבה. תיהנו ותמשיכו לחיות, אני מבסוט למעלה ואיהנה לראות אתכם שמחים, ואקפוץ מדי פעם לשמוח אתכם".

לחבריו מדימונה כתב: "אני אוהב אתכם אחד אחד, הייתם כמו משפחה שנייה בשבילי, תמשיכו ליהנות ביחד, אני מקווה שאתם יודעים שאני אוהב אתכם, צ'או אמיגוס. עד הניצחון, סוף".

אחותו אמונה ספדה לו: "אנחנו נפרדים ממך היום וכבר מתגעגעים. היית האדם הכי יפה, הכי מצחיק, הכי חי, הכי שמח. לכל מקום שהגעת הכי אהבו אותך. היית החבר הכי טוב, קשה להיפרד ממך. אוהבים ומתגעגעים".

אחיו ישראל אמר בהספדו: "שמעון היה הבן של יעקב, גיבור, שראה את האמת מול עיניו ולא שום דבר אחר. גם אתה שמעון היית לוחם צדק חזק וגיבור. רצית אמת ועכשיו. איך בכלל הכדורים חדרו את שרירי הפלדה שלך. הנאצים שהרגו אותך לא מתקדמים לשום מקום אך מקומך הוא מתחת לכיסא הכבוד. אנחנו עם הנצח... שמעון אחי האהוב - אתגעגע אליך לנצח נצחים, מתגעגע אליך כל כך".

שמעון מונצח באנדרטת דרך הגבורה לחללי חיל ההנדסה בכל מערכות ישראל שניצבת בצומת חולדה.

בגוש עציון שופץ לזכרו של שמעון ונקרא על שמו מעיין "עין שמעון" הנמצא בחוות "נווה אורי" מעל נחל חלץ, המפריד בין גוש עציון לירושלים ומתחבר לנחל רפאים. במקום נבנתה בריכה ולידה פרגולה עם פינות ישיבה. בצידה השני של הבריכה נבנה דק עם ספסל הצופה אל העמק הסמוך. המים מגיעים לבריכה ממעיין סמוך - "עין עמית".

הוקמה שכונה בגבעה סמוכה ליישוב אדורה שנקראת על שמו של שמעון - "מצפה ש"י"

הרב צחי משען מבית שמש והזמר דודי פרישמן יזמו הקלטת שיר לזכרו של שמעון. למילים מתוך ההגדה של פסח "קרב יום" נכתב לחן מיוחד. "יש תקופות בחיים האישיים או בחיי האומה" אמרו, "שגבולות היום והלילה מטושטשים. שמעון היה מאותם שומרים שהופקדו להגן על כבוד האומה. בשיר יש תפילה, ניגון, בקשה ואמונה שהקדוש ברוך הוא, פועל להודיע לעיני כל ש'תאיר כאור יום חשכת לילה'". ניתן לצפות ברשת - https://youtu.be/S7PIejJAntI?si=ZGetdWtloMa4j2Gn.